Baba Batra
Daf 9a
משנה: שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַחֲזָקָה יְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל. הָיָה בִיהוּדָה וְהֶחֱזִיק בַּגָּלִיל בַּגָּלִיל וְהֶחֱזִיק בִּיהוּדָה אֵינָהּ חֲזָקָה עַד שֶׁיְּהֵא עִמּוֹ בַּמְּדִינָה. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה לֹא אָֽמְרוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּהֵא בְאִיסְפַּמְיָא וְיַחֲזִיק שָׁנָה וְיֵלְכוּ וְיוֹדִיעוּהוּ שָׁנָה וְיָבוֹא לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת.
Traduction
La Palestine, par rapport à la possession, est divisées en 3 parties, savoir: la Judée, la Pérée, et la Galilée. Si donc le propriétaire d’un champ se trouve p. ex. en Judée, et si un autre prend en possession le champ qui se trouve en Galilée et dit qu’il l’a acheté (en se fondant sur les 3 ans de la possession comme d’une présomption), ou bien si le propriétaire se trouve en Galilée et un autre prend en possession le champ qui se trouve en Judée, une telle prise de possession est de nulle valeur, sauf si le propriétaire se trouve dans le même pays que le champ. R. Juda dit: la loi exige une possession de trois ans pour le cas où le propriétaire serait au loin, p. ex. en Espagne, éloigné de son pays à la distance d’une année de marche; il faut alors que le possesseur possède le champ pendant une année (pour que tous les habitants du pays l’apprennent); puis une 2e année pour qu’un voyageur arrive dans le pays où le propriétaire se trouve, et lui annonce l’usurpation de son champ, et une 3e année pour que le propriétaire puisse revenir faire opposition à cette occupation illégale.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שלש ארצות בארץ ישראל חלוקות זו מזו לענין חזקה שאם החזיק באחת מאלו הארצות והיה בעל הקרקע באחרת אין חזקתו חזקה לפי שאין שיירות מצויות מזו לזו ואע''פ שאינן שעת חירום ומלחמה סתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי ואם היה בעל הקרקע מוחה לא היה מי שיודיע לזה המחזיק לפיכך היה ראוי לזה המחזיק ליזהר בשטרו וכיון שלא נזהר הפסיד:
עד שיהא עמו במדינה. אחת שיהיו שניהם ביהודה או שניהם בעבר הירדן ואע''פ שזה בעיר אחת וזה בעיר אחרת דכיון דשיירות מצויות היה לו למחות וכיון דלא מיחה הפסיד:
אמר ר' יהודה טעמי' דר' יהודה דקסבר דטעמא דחזקה לאו משום דעד תלת שנין מזדהר אינש בשטריה טפי לא מזדהר אלא דס''ל דטעמא הוי משום דלא שבק אינש דאכלי ארעא דידיה אפי' שעה אחת ושתיק והאי דנתנו שיעור שלשה שנים כדי שאם היה באספמיא שהוא רחוק מהלך שנה מארץ ישראל ויחזיק שנה וכו' אבל אם היה עמו בעיר הוי חזקה לאלתר ובשלש ארצות הללו שאין שיירות מצויות בתלת שנין מיהת הוי חזקה ואין הלכה כרבי יהודה:
משנה: רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר ג̇ חֳדָשִׁים בָּרִאשׁוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בָּאַחֲרוֹנָה וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָּאֶמְצָע הֲרֵי שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר חֹדֶשׁ בָּרִאשׁוֹנָה וְחֹדֶשׁ בָּאַחֲרוֹנָה וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָּאֶמְצָע הֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׂדֵה הַלָּבָן אֲבָל בִּשְׂדֵה הָאִילָן כָּנַס אֶת תְּבוּאָתוֹ מָסַק אֶת זֵיתָיו כָּנַס אֶת קֵייצוֹ הֲרֵי אֵילּוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים.
Traduction
Il suffit, d’après R. Ismaël, que le défendeur l’ait cultivé, pendant les 3 derniers mois de la première année, pendant la deuxième année entière et pendant les 3 premiers mois de la 3e année, en tout 18 mois; d’après R. aqiba, il suffit même que le défendeur l’ait eu en possession un mois de la 1re année, la 2e année entière, et 1 mois de la 3e année, en tout 14 mois. R. Ismaël dit: les 18 mois dont j’ai parlé sont nécessaires pour un champ de culture (dont tous les produits se récoltent à la même époque); mais quand il s’agit d’un champ couvert d’arbres (53)Les produits, dit Rashi, se récoltent à des époques différentes, comme les raisins, les olives et les figues., si le défendeur a récolté le blé, cueilli les olives et les figues, ces trois récoltes comptent pour 3 ans.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שלשה חדשים וכו'. לפי שיש תבואה גדילה לג' חדשים כגון שעורים ושבולת שועל ועדשים ונמצא אוכל שלש תבואות בשמנה עשר חדש:
ר''ע אומר חדש שיש דבר שגדל לשלשים יום כגון שחת וירקות לפיכך אם אכלה ארבעה עשר חדש הוי חזקה ור' ישמעאל סבר אכילת שחת וירקות לאו כלום הוא ולא הוי חזקה אלא באכילת תבואה ופירות גמורים ומיהו לכ''ע צריך י''ב חדש באמצע מפני שבאמצע צריך אכילה חשובה לשנה שלימה:
בד''א. שצריך שמנה עשר חדש לשדה הבעל:
בשדה לבן. של תבואות שהכל נלקט בפרק אחד ולפיכך שיעור שלשה שנים בעינן:
אבל בשדה האילן. שפירותיה נלקטין לפרקים ענבים בפרק אחד וזיתים בפרק אחד ותאינים בפרק אחד:
כנס את תבואתו. יין של גפנים:
ומסק את זיתיו וכנס את קייצו. ליקט תאינים ויבשן והכניסן לביתו הרי זו חזקה כאלו הן שלש שנים ואין הלכה לא כר' ישמעאל ולא כר''ע:
הלכה: רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים כול'. שְׁמוּאֵל אָמַר. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים. ג̇ שָׁנִים קָצִיר. ג̇ שָׁנִים בָּצִיר. ג̇ שָׁנִים מָסִיק. רַב אָמַר. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים. ג̇ שָׁנִים מֵעֵת לָעֵת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. כְּשֵׁם שֶׁחֲלוּקִין כָּאן כָּךְ חֲלוּקִין בִּשְׁנֵי אֱלִיָּהוּ.
Traduction
Là, dit Samuel, la Mishna exprime l’avis de R. Ismaël et R. aqiba: mais selon les autres sages, si quelqu’un a entrepris en 5 années successives la moisson, la vendange et la cueillette des olives, il y a présomption qu’il est le vrai propriétaire du champ. De même,Rav dit que la Mishna exprime l’avis de R. Ismaël et R. aqiba; selon les autres sages, il faut 3 année complètes, jour pour jour. R. Samuel b. Nahman dit au nom de R. Jonathan: le désaccord d’opinion au sujet des 3 ans de possession se renouvelle pour les années de sécheresse (60)V. Midrash Rabba sur (Lv 19). prédites par Elie (1R 17, 1)
Pnei Moshe non traduit
גמ' שלש שנים קציר וכו'. כלומר שלש שנים יקצור את התבואה וימסוק את הזיתים ויבצור את הענבים דשלשה שנים בעינן לכל מה שיאכל מהשדה אשר החזיק בה:
מעת לעת. שלש שנים שלימות ממש:
כשני אליהו. דאמר אם יהיה טל ומטר שלש שנים וגו' וחלוקין אם היו שלשה שנים מיום אל יום או לא:
רַב חִסְדָּא אָמַר. מְשֹׁךְ בְּהֵמָה זוֹ לִקְנוֹת קָנָה. לִקְנוֹת וְולָדוֹתֶיהָ [לֹא] קָנָה. לִקְנוֹת הִיא וּוְלָדוֹתֶיהָ (לֹא) קָנָה. אָמַר רִבִּי נָסָה. הָדָא דְתֵימַר. בְּשֶׁלֹּא הָֽיְתֵה עוֹבָרָה. אֲבָל אִם הָֽיְתֵה עוֹבָרָה עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּאֶחָד מֵאֵיבָרֶיהָ. וְהָתַנֵּי. הַמּוֹכֵר עוֹבָרֵי בְהֶמְתּוֹ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. ווְלָדֵי שִׁפְחָתוֹ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. מַעְשְׂרוֹת שָׂדֵהוּ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. אַוֵּיר חוֹרֵבָתוֹ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. אֶלָּא מוֹכֵר לוֹ בְהֵמָה 9a וּמְשַׁייֵר לוֹ עוֹבָרָהּ. מוֹכֵר לוֹ שִׁפְחָה וּמְשַׁייֵר לוֹ ווְלָדָהּ. מוֹכֵר לוֹ שָׂדֶה וּמְשַׁייֵר לוֹ מַעְשְׂרוֹת. מוֹכֵר לוֹ חוֹרֵבָה וּמְשַׁייֵר לוֹ אַוֵּירָהּ.
Traduction
R. Hisda dit: lorsque quelqu’un dit à autrui d’attirer un animal pour constituer l’achat, l’animal lui sera acquis de ce fait: s’il lui dit d’acquérir ainsi ses petits, la transmission sera valable; mais s’il lui dit d’acquérir l’animal avec ses petits, l’acquisition ne sera pas accomplie. Toutefois, dit R. Nassa, c’est vrai lorsque la bête ne porte pas (n’est pas enceinte): mais lorsqu’elle porte, les petits font partie intégrante de la mère, comme un de ses membres (et la transmission est loisible) – (59)Suivent 2 passages déjà traduits, le 1er en (Demaï 6, 3), le 2e en (Qidushin 4, 2) (ibid.)..
Pnei Moshe non traduit
משוך בהמה זו לקנות. שתקנה במשיכה זו קנה:
לקנות וולדותיה לא קנה. כן היא הגי' בפ''ק דקידושין הלכה ד' ונכונה היא דמשיכה דבהמה לא מהני לולדותיה וכדמפרש ואזיל:
לקנות היא וולדותיה קנה. והכי איתא התם דמגו דמהני משיכה לדידה מהני נמי לולדותיה:
הדא דתימר. לקנות ולדותיה לא קנה:
בשלא היתה. הבהמה עוברה אבל אם היתה מעוברת עשו אותה כאחד מאיבריה ומהני משיכה דידה לעוברה:
והתני. ופריך לה הש''ס על הא דקאמר אם היתה עוברה קנה והתניא בברייתא המוכר עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום משום דהוי דבר שלא בא לעולם:
אויר חורבת לחבירו. להוציא בו זיזין לא עשה כלום דאין כאן על מה לחול הקנין:
ומשייר לו לעצמו דכל כה''ג אמרינן בעין יפה הוא שייר לעצמו:
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. שְׁלֹשָׁה הֵן שֶׁהֵן נֶאֱמָנִין לְאַלְתַּר. הַחַיָּה וְהַשְּׁייָרָה וְהַמְטָהֶרֶת חֲבֵרוֹתֶיהָ. הַחַיָּה בְשָׁעָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר. מֵהָדָא דִכְתִיב וַתִּקַּח הַמְייַלֶּדֶת וִתִּקְשֹׁר וגו'. שְׁייָרָא. כַּיי דָּמַר רִבִּי סִימוֹן אַחֲוֵי דִיהוּדָה בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רַב. [תִּינּוֹק] כָּל זְמַן שֶׁמּוּשְׁלָךְ לַשּׁוּק אוֹ אָבִיו אוֹ אִמּוֹ מְעִידִין עָלָיו. נֶאֱסַף צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים וְאָבִיו וְאִמּוֹ נַעֲשִׂין לוֹ כִשְׁנֵי עֵדִים. וְהַמְטָהֶרֶת חֲבֵרוֹתֶיהָ. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. שָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁהָיוּ יְשֵׁינוֹת בְּמִיטָּה וְנִמְצָא דָם תַּחַת אַחַת מֵהֶן כּוּלָּן טְמֵאוֹת. בָּֽדְקָה אַחַת וּמְצָתָה טָמֵא הִיא טְמֵאָה וְכוּלָּן טְהוֹרוֹת. אָמַר רִבִּי בָּא. וּבִלְבַד מֵעֵת לָעֵת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
שלשה הן שהן נאמנין. בעדותן לאלתר אבל לאחר זמן אין נאמנין:
החיה. המילדת נאמנת לומר זה יצא ראשון ובכור הוא:
והשיירה. העוברת ממקום למקום ומצאו תינוק מושלך וכשהוא עדיין בשוק בהא הוא דאמרו דאחד מהם נאמן כדר' סימון לעיל:
והמטהרת חברותיה. מחמת שאומרת על עצמה טמאה היא מטהרת חברותיה כהאי דתנינן בפ''ט דנדה:
כולן טמאות. ובמשולבות ודבוקות זו בזו מיירי ואין ידוע מאיזו מהן:
ובלבד מעת לעת. משעה שנמצא הדם תולין בזו לטהר חברותיה אבל לאחר מעת לעת אין תולין בה. ואיתא להא בפ' עשרה יוחסין שם:
Baba Batra
Daf 9b
הלכה: שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַחֲזָקָה כול' 9b רַב אָמַר. בְּשָׁעַת הַחֵירוּם שָׁנוּ.
Traduction
Rav dit: la restriction de la Mishna, que pour la validité de la présomption de possession ''le propriétaire doit se trouver dans le même pays que le champ'', est applicable à l’époque du brigandage, où il y a de fréquents déplacements.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בשעת חירום שנו. הא דקתני עד שיהא עמו במדינה אחת דוקא בשעת חירום ומלחמה שאין השיירות מצויות אבל שלא בשעת חירום אין צריך שיהא במדינה אחת עמו דמחאה שלא בפניו הוי מחאה ואיבעי ליה להאי למימחי דחברא חברא אית ליה והא דקתני יהודה וגליל משום דאין השיירות מצויות מזו לזו וכשעת חירום דמי כדפרישית במתני':
אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. שְׁנֵי עָרְלָה בֵּינֵיהוֹן.
Traduction
vide
רַב אָמַר. אֵין חֲזָקָה לַבּוֹרֵחַ וְלֹא מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ. שְׁמוּאֵל אָמַר. יֵשׁ חֲזָקָה לַבּוֹרֵחַ וְיֵשׁ חֲזָקָה מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר רַב יִצְחָק. קַרְייָא מְסַייֵעַ לְמַה דָמַר שְׁמוּאֵל. וַיִּתֵּן לָהּ הַמֶּלֶךְ סְרִיס אֶחָד וגו'.
Traduction
Rav dit: sur les biens de celui qui fuit (et qui, se cachant, ne peut empêcher la prise de ses biens), il n’y a pas de droit de possession, pas plus qu’il n’y en a d’un pays à l’autre (si, étant dans une province, on prend en possession le champ situé dans une autre province); selon Samuel, dans l’un et l’autre de ces cas, la présomption de possession est admise. R. Nahman b. R. Isaac dit qu’un texte biblique confirme l’avis de Samuel qu’il y a droit de possession sur les biens du fuyard, en disant (2Ch 8, 6): Le roi lui donna un eunuque (serviteur) ajoutant de lui restituer tous ses biens (la Sunamite ayant fui au pays des Philistins, à cause de la famine, ses biens étaient abandonnés; et pourtant le roi dut donner l’ordre de les restituer, parce qu’en principe, elle n’y avait plus droit).
Pnei Moshe non traduit
אין חזקה לבורח. אין מחזיקין בנכסי בורח שלא היה יכול למחות דמתיירא פן יודע מקומו שנחבא שם:
ולא מארץ לארץ. וכגון שאין השיירות מצויות מארץ זו לאחרת כדאמר רב לעיל:
יש חזקה לבורח. דעכ''פ היה לו למחות בפני שנים ואע''פ שלא יגידו לזה או שלא יוכלו לבא לשם דקסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה:
קרייא. המקרא הזה מסייע למה דאמר שמואל דמחזיקין בנכסי בורח:
ויתן לה המלך סריס אחד לאמר השב את כל אשר לה וגו'. גבי שונמית כתיב במלכים והנה האשה אשר החיה את בנה צועקת אל המלך על ביתה ועל שדה וגו' ובארץ פלשתים היתה שבע שנים שברחה מפני הרעב כדכתי' התם ומדהוצרך המלך לצות להשיב את כל אשר לה ש''מ דמחזיקין בנכסי בורח ולא היתה יכולת בידה להוציא מיד המחזיקין בדין ועל כן צעקה אל המלך וצוה להוציא מידם:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. וַאֲפִילוּ שְׁתֵּי אבטיניות כְּגוֹן שלומי ונבירו וְהַיַּרְדֵּן מַפְסִיק בֵּנְתַיִים וְעוֹמֵד שָׁם וְרוֹאֶה אֶחָד הַמַּחֲזִיק בַּשָּׂדֶה וּמַחֲזִיק בְּשֶׁלּוֹ אֵינָהּ חֲזָקָה עַד שֶׁתְּהֵא עִמּוֹ בְּאוֹתָהּ הָעִיר וּבְאוֹתָהּ הַמְּדִינָה.
Traduction
R. Eléazar dit: si même on se trouve placé dans l’un de 2 municipes, ptoli'' (pour poli''), comme Selomi et Nebiro, séparés l’un de l’autre par le Jourdain (bien distincts, malgré leur proximité respective), et de là on voit qu’un individu prend possession de votre champ, pendant que l’on se tient sur son propre champ, cette prise de possession est nulle; il faut, pour la faire valoir, se trouver dans la même ville et la même province. – (61)Suit un passage traduit (Yebamot 12, 1).
Pnei Moshe non traduit
שתי אבטוניות. שתי אפרכיות כמו אלו המקומות שלומי ונבירו שהן סמוכות זו לזו והירדן מפסיק ביניהם ואינם מצוין לבא מזו לזו:
רַב אָמַר. עִיקַּר חֲזָקָה הַכְנָסַת פֵּירוֹת. לֹא מוֹדֶה רַב בִּמְנַכֵּשׁ וּבִמְעַדֵּר. מוֹדֶה רַב בִּמְנַכֵּשׁ וּבִמְעַדֵּר. מָהוּ דְאָמַר רַב. עִיקַּר חֲזָקָה הַכְנָסַת פֵּירוֹת. אֶלָּא שֶׁאִם רָאוּ אוֹתוֹ חוֹרֵשׁ וְקוֹצֵר וּמְעַמֵּר וְדָשׁ וּבוֹרֵר וְלֹא רָאוּהוּ מַכְנִיס פֵּירוֹת אֵינָהּ חֲזָקָה אֶלָּא הַכְנָסַת פֵּירוֹת.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
עיקר החזקה הכנסת פירות. צריך שיעידו שהיו רואין אותו מכניס פירותיו לביתו דעיקר החזקה שיהא נהנה מהשדה שמחזיק בה. וגרסינן להא בפ' מצות חליצה הלכה א' ואגב מייתי להא דלקמן:
לא מודה רב במנכש ומעדר. קס''ד דרב סבירא ליה בהכנסת פירות לחוד סגי ופריך וכי לא מודה רב שצריך שיראוהו עושה מלאכה ומתעסק בעבודת הקרקע באלו השנים שהחזיק בה:
מהו דאמר רב וכו'. הא דאמר רב עיקר החזקה הכנסת פירות הכי קאמר אפי' אם ראו אותו מתעסק בעבודת הקרקע אינה חזקה עד שיראו ג''כ שהכניס פירות דתרוייהו בעינן:
רַב אָמַר. עִיקַּר חֲלִיצָה הַתָּרַת רְצוּעוֹת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי בָּא בְשֵּׁם רַב יְהוּדָה. רִבִּי זְרִיקָן מָטֵי בָהּ בְּשֵּׁם רַב. דִּבְרֵי חֲכָמִים. חָֽלְצָה וְלֹא רָֽקְקָה רָֽקְקָה וְלֹא חָֽלְצָה. חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה עַד שֶׁתַּחֲלוֹץ וְתָרוֹק. מוֹדֶה רַב עַד שֶׁתַּחֲלוֹץ וְתָרוֹק. מֵהָדָא דְאָמַר רַב. עִיקַּר חֲלִיצָה הַתָּרַת רְצוּעוֹת.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
עיקר חליצה התרת רצועות. קס''ד דחליצה היא דמעכבת קאמר ותו לא ופריך והא רב קאמר בשם חכמים עד שתחלוץ ותרוק:
מודה רב וכו'. והתם הנסחא מתישבת ביותר. אף על גב דאמר רב עד שתחלוץ ותרוק מודה רב עיקר חליצה התרת הרצועות וכלומר ודאי תרתי בעינן אלא דבחליצה קאמר דעיקר חליצה התרת הרצועות הוא ולא בעי עד שתשמט היא המנעל מעל רגלו:
רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנַן. עֶרֶר מָהוּ שֶׁצָּרִיךְ בֵּית דִּין. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עֶרֶר אֵין צָרִיךְ בֵּית דִּין. וְאִית דָּֽמְרִין. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה שָׁאַל לְתַלְמִידוֹי דְרִבִּי יוֹחָנָן. עֶרֶר מָהוּ שֶׁצָּרִיךְ בֵּית דִּין. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עֶרֶר צָרִיךְ בֵּית דִּין. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ עָרַר עִמּוֹ בִּפְנֵי פוֹעֲלִין עֶרֶר הוּא. וְצָרִיךְ לְעוֹרֵר עַל כַּל שָׁלֹשׁ שָׁנִים. גִּידּוּל בֶּן מִינְייָמִין הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא וַהֲווּ דַייָנֵיהּ חִלְקִיָּה בַּר טוֹבִי וְרַב הוּנָא וְחִייָה בַּר רַב. אָמַר לוֹן חִייָה בַּר רַב. כֵּן אָמַר אַבָּא. מִכֵּיוָן שֶׁעָרַר עִמּוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת עוֹד אֵין צָרִיךְ לְעוֹרֵר עָלָיו. וְתַנֵּי כֵן. הָיָה אוֹכֵל שֶׁלּוֹ שֵׁשׁ שָׁנִים. עָרַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת. אָמַר לוֹ. אַתָּה מָכַרְתָּה לִי אַתָּה נָתַתָּה לִי מַתָּנָה. אֵינָהּ חֲזָקָה. מַחֲמַת טַעֲנָה הָרִאשׁוֹנָה הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. שֶׁכָּל חֲזָקָה שֶׁאֵין עִמָּהּ טַעֲנָה אֵינָהּ חֲזָקָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. אִם כְּזּוֹ אֵין אָנוּ מְנִיחִין לִגְדּוֹלֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּלוּם.
Traduction
R. Yossé b. Hanina demanda à R. Yohanan: est-ce que la protestation du propriétaire contre l’usurpateur devra être faite par devant le tribunal pour valoir en droit? C’est inutile, dit R. Yossa au nom de R. Yohanan (il suffit de la faire devant 2 témoins). Selon une autre version, R. Yossé b. Hanina demanda aux disciples de R. Yohanan si une telle protestation devra être formulée devant le tribunal pour devenir légale: R. Hiya dit au nom de R. Yohanan que c’est exigible devant le tribunal. Selon Samuel, le propriétaire n’eut-il fait sa réclamation que devant les ouvriers de l’usurpateur (qui ne le lui diront peut être pas), elle suffit pour être valable. Faut-il que le réclamant proteste à chaque période de 3 ans, ou une seule protestation suffit-elle? Elle suffit, comme le prouve ce fait: A Guidal b. Benjamin il était arrivé qu’un usurpateur s’était emparé de son champ; après une première protestation, il ne la renouvela plus, et la cause fut portée devant Hilquia b. Toubi, R. Houna, et Hiya b.Rav. Ce dernier dit à ses collègues: mon père (Rav) a décidé qu’après une réclamation faite pour la prise de possession pendant les 3 premières années, il n’est pas nécessaire de la renouveler. En effet, on a enseigné (62)Tossefta ch. 2.: Si quelqu’un mange les produits d’un champ d’autrui pendant six ans, bien qu’aux trois années le propriétaire ait protesté, et à la fin des 6 ans l’usurpateur prétend que le champ lui a été vendu ou donné, lorsque c’est là le premier augment (si, jusque là, l’usurpateur n’avait pas fait valoir de raison), la prise de possession sera nulle; car une prise de possession non soutenue par des arguments juridiques dès le principe, est nulle. Samuel dit (63)Comp. Ci-dessus, (Baba Metsia 5, 1).: si nous agissons ainsi (sans mieux approfondir la question de droit), nous ne laisserons aucun répit aux grands docteurs en Israël (il n’y a pas de doute à cet égard).
Pnei Moshe non traduit
ערר. העירעור מה שהמערער מוחה בהמחזיק מהו שיהא צריך למחות בפני ב''ד דוקא:
אין צריך ב''ד. אלא אם מחה בפני שנים הויא מחאה:
אפילו ערער עמו בפני פועלין. שלו ערער הוא וכלומר דאף דהפועלין שלו לא יגידו לו אפ''ה הויא מחאה דחברא חברא אית ליה:
וצריך לעוררו על כל שלש שנים. בעיא היא אם זה היה בידו השדה שנים הרבה אם צריך למחות בידו בכל שלש שנים או במיחה בשלשה שנים הראשונים שוב אין צריך למחות וקאמר הש''ס דמהאי עובדא פשטי' לה דאין צריך:
הוה ליה עובדא. שהחזיק א' בשלו ומיחה בראשונה ושוב לא מיחה והיו הב''ד שלו ר' חלקיה וכו' ואמר כן אמר אבא רב שאין צריך למחות ולחזור ולמחות:
ותני. תוספתא פ''ב כן:
אתה מכרתה לי. הכי גרסינן בתוספתא וערער עליו שלש שנים הראשונות ובאחרונה אמר לו אתה מכרתה לי ואתה נתת לי במתנה אם מחמת טענה הראשונה אינה חזקה שכל חזקה וכו' כלומר באחרונה אחר שערער זה בתחלה והשיב לו שלא אמר לי דבר מעולם או כה''ג טענה דלאו כלום היא ואע''פ שבאחרונה השיב לו אתה מכרת לי ולא השיב כבתחילה אע''פ כן לא הויא חזקה דמחמת טענה ראשונה היא ואותה טענה לא היה טענה והכי מסיים לה בתוספתא שכל טענה שמקצתה בטלה כולה בטלה. והכא הגי' משובשת במקצת. וש''מ מיהת דמכיון שערער בראשונה וזה לא היה לו טענה שוב אין יכול לומר באחרונה אתה מכרת לי ואף על פי שבג' אחרונות לא מיחה בו:
אם בזו. אם אנחנו נוהגין כזאת ואין חוקרין יותר בדין אין אנו מניחין לגדולי ארץ ישראל כלום שלא לשאול מהם בספק זה ולהגזים הדבר אמר כן. ודוגמתו בריש איזה נשך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source